המקצוע הכי עכשווי

אוצרים של אמנות עכשווית: מקצוע מתחדש ועולה בשמי עולם התרבות

ממש ברגעי כתיבת כתבה זו, משוטטים להם כמה צעירים וצעירות בחלליהם של מוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם, נפגשים בחללי עבודה של אמנים ומנהלים שיח עדכני על תרבות ואמנות. יש האומרים שהאמנות העכשווית של היום מנסחת את האמירות המדויקות ביותר ביחס לעולם הולך ומשתנה במאה ה-21.  הכול שם: שאלות של מגדר, הגירה ונדודים, פוליטיקה וחברה, כלכלה ופילוסופיה.

מדובר באוצרים של אמנות עכשווית, מקצוע מתחדש ועולה בשמי עולם התרבות, שפועלים במרחב עשיר ומגוון ובוחרים מתוכו את העבודות והאמנים שירצו לעבוד איתם בתערוכה הבאה …. שהם יאצרו. כדי לעמוד על טיבו של המקצוע, פנינו לאוצרת טלי תמיר, המכהנת גם כמנהלת אקדמית של התכנית ללימודי אוצרות אמנות עכשווית ביחידה ללימודי חוץ של הטכניון.

טלי תמיר

טלי, ספרי קצת על עבודת האוצר
עבודת האוצר היא מרתקת, מורכבת ורב תחומית. רק אנשים סקרנים, ביקורתיים, חושבים ויזמיים יכולים לעסוק במקצוע הזה. האוצר הוא אדם שצריך לבצע אינטגרציה בין הרבה מרכיבים: שמירה על קשר עם אמנים ומעקב אחרי תנועות אמנותיות, יכולת התבוננות גבוהה באמנות, יכולת הקשבה ויכולת לקרוא מסרים חזותיים, דהיינו – להבין ולפרש יצירות אמנות, לחבר תופעות וכמובן, ידע עמוק ומקיף בתרבות עכשווית כמו תיאוריות ביקורתיות, פילוסופיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ועוד. זהו מקצוע מאוד אינטנסיבי שדורש כל הזמן לימוד והתחדשות. כל אמן הוא עולם בפני עצמו, כל תערוכה עוסקת בנושא שונה לחלוטין והאוצר נדרש ללמוד עולם מושגים חדש בכל פרויקט אוצרותי שהוא לוקח על עצמו.

אדם שרוצה להיות אוצר רצוי שיהיה אדם שאוהב לקרוא וללמוד אבל גם טיפוס דינמי ואנרגטי… המקצוע הזה ידרוש ממנו ביקורים במוזיאונים ובגלריות, שפירושם שיטוטים רגליים והקדשת זמן רב. בנוסף הוא ימצא עצמו נודד בעולם, במסעותיו לתערוכות חשובות כמו בינאלות ודוקומנטות למיניהן, בהן הוא מתעדכן במה שקורה ובמה שחשוב היום בעולם האמנות. לכן האוצרים החשובים בעולם כיום הם אנשים צעירים, משכילים מאד וניידים מאד.

האוצרות של היום, באמצעות אמנים ועבודות אמנות, מציעה קריאה חדשה של נרטיבים ישנים, כלומר: דרך אחרת להבין את העולם כפי שהסבירו לנו אותו פעם

מה תפקידה של האוצרות בעולם התרבות?
אוצרות היא היום אחד הכלים המרכזיים בשדה של ביקורת התרבות. מושג הביקורת אינו מכוון להתקפה או שלילה של התרבות, אלא לעמדה פרשנית שבוחנת, רוכשת מודעות ותובנות ומנסה לחשוף את מנגנוני הפעולה האמתיים של התרבות, הפועלים מתחת למה שנראה על-פני השטח. האוצרות של היום, באמצעות אמנים ועבודות אמנות, מציעה קריאה חדשה של נרטיבים ישנים, כלומר: דרך אחרת להבין את העולם כפי שהסבירו לנו אותו פעם.

תני לנו דוגמה
למשל, ישנם הרבה אמנים בעולם שעוסקים בעידן הפוסט-קפיטליסטי, שפירושו – עולם שלא הולך שולל אחרי תרבות הצריכה ההמונית. כשאדם נכנס לקניון, הוא מאמין בלב שלם שהוא חופשי לבחור וללקט את המוצרים שמוצאים חן בעיניו, ולקנות מה שהוא רוצה. אבל בפועל הוא מסתובב בין החנויות כשהתודעה שלו משועבדת לעולם אגרסיבי של פרסום ושיווק ולמערכת שלמה של תדמיות שהוא מתמסר להן בכל ליבו. למעשה, הקונה הממוצע נסחף אחרי כוחות שהוא לא תמיד מודע להם. חשיפת המנגנון הזה, שהוא למעשה מנגנון פיתוי לכל דבר, היא עבודה של כתיבה פילוסופית, של פרשנות תרבות וגם של אמנות עכשווית. האוצר מחבר בין כל השדות האלה ומייצר מהם חיזיון חזותי שכוח ההשפעה שלו מרשים ואפקטיבי.

איך עומדים בקצב? אנו חיים בתקופה מאוד דינאמית
אנחנו חיים בתקופה דינאמית ולכן גם האמנות העכשווית מאוד דינאמית. זה מתחבר למה שאמרתי קודם על עבודתו של האוצר, שיש בה תמיד מרכיבים מרגשים ודינאמיים. יש היום כל כך הרבה אמנים וכל כך הרבה תערוכות, כך שבאמת בלתי אפשרי להכיר את כל האמנים שמציגים ברחבי העולם, ואי אפשר לעקוב אחרי כל התערוכות הבין לאומיות. גם השדה הישראלי כל כך צמח והתרחב שבלתי אפשרי לעקוב אחרי כל ההתפתחויות שלו. פעם הייתה ביאנלה אחת בוונציה, והיום יש בינאלה חשובה באיסטנבול, בקוריאה הדרומית\ בברלין, בבייג'ינג ובכל מקום אפשרי. בכל דקה נפתחות כמה עשרות תערוכות בעולם ובכל זמן נתון יש עשייה אמנותית מרתקת וייחודית. בעבר, בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים, מרכזי האמנות היו באירופה – בפריז ובברלין ומאוחר יותר נדד המרכז לניו-יורק. אבל בעידן הגלובאלי, הפוסט-אירופי והפוסט-מערבי שאנחנו חיים בתוכו כבר אין מרכז אחד, וההגמוניה לא נמצאת בעולם המערבי. האמנות פורחת וניזונה ממקורות תרבותיים מגוונים. אחד הנושאים שאנחנו מדברים עליהם בתערוכות זה השבירה של המבט המערבי על האמנות והתפיסה של האמנות באופן יותר פלורליסטי, רב תחומי ורב תרבותי, בהתאם לרוח הזמן.

התכנית שלנו מדגישה את טיפוס האוצר שנקרא "אוצר עצמאי" – אדם שמתבונן וחוקר את התרבות והסביבה שלו, עוקב אחרי האמנות הנוצרת בה ומתוך ההזנה הכפולה הזאת הוא מייצר רעיונות ויוזם פרויקטים

אוצרים קוראים את התרבות דרך האמנות ולכן הם פועלים ויוזמים בעקבות התשוקה האישית שלהם – מגבשים רעיונות משלהם, מציעים קריאות תרבותיות משלהם ומכוונים אותם לחללי תצוגה – מבלי לחכות שמישהו יציע להם הצעה כלשהי

האם עבודת האוצר היא תמיד בתוך המוזיאון?
דמות האוצר הפעיל בארץ ובעולם איננו בהכרח עובד מוזיאון. להפך – העשייה האוצרותית מתרחשת בחוץ, באופן בלתי-תלוי. התכנית שלנו מדגישה את טיפוס האוצר שנקרא "אוצר עצמאי" – אדם שמתבונן וחוקר את התרבות והסביבה שלו, עוקב אחרי האמנות הנוצרת בה ומתוך ההזנה הכפולה הזאת הוא מייצר רעיונות ויוזם פרויקטים. הרבה רעיונות ויוזמות לתערוכות חשובות הגיעו מאוצרים עצמאיים שגיבשו הצעה לתערוכה מעניינת, הפנו אותה למוסד כלשהו והוציאו אותה לפועל. לתערוכות האלו יש נוכחות תרבותית חזקה. משרה מוזיאלית היא נדירה למדי, במיוחד בארץ, לכן אנחנו מכוונים למרחב הפתוח – מרחב של חשיבה ויוזמה. אוצרים קוראים את התרבות דרך האמנות ולכן הם פועלים ויוזמים בעקבות התשוקה האישית שלהם – מגבשים רעיונות משלהם, מציעים קריאות תרבותיות משלהם ומכוונים אותם לחללי תצוגה – מבלי לחכות שמישהו יציע להם הצעה כלשהי.

מה מיוחד בתכנית לאוצרות אמנות עכשווית ביחידה ללימודי חוץ של הטכניון?
התכנית שלנו בנויה מארבעה דגשים: הדגש הראשון הוא חלק היסטורי שמיוחד לנו ולדעתי לא נלמד בהיקף כזה במקומות אחרים. חלק זה כולל שני קורסים מקבילים: היסטוריה של מוזיאונים, תערוכות ואוצרות במרחב הבינלאומי וקורס מקביל בהיסטוריה של מוזיאונים, ותערוכות בארץ. אנחנו מלמדים על תערוכות בארץ שהיו ציון דרך חשוב ועל דמויות מרכזיות בתולדות האוצרות הישראלית. חשוב לי שבוגרי התכנית שלנו לא יהיו בורים לגבי המקצוע שלהם ולגבי היסודות ההיסטוריים שלו. הדגש השני הוא על תיאוריות ביקורתיות ופילוסופיה עכשווית. אנחנו עוסקים בזרמי חשיבה מרכזיים של השיח הביקורתי בעשורים האחרונים, כמו: קולוניאליזם ופוסט-קולוניאליזם, גלובליזציה, פוליטיקה של זהויות, תיאוריות מגדריות ועוד.

הדגש השלישי הוא על העבודה המעשית, כלומר, כל מה שקשור בהפקת תערוכה. אנחנו מלמדים מושגים בסיסיים של טיפול בחלל והצבת עבודות בחלל תצוגה, כיצד אפשר לתכנן מסלול צפייה בתערוכה, איך מנהלים תקציב ומתכננים לוח זמנים. יש לנו שיעורים בגרפיקה של תערוכות, תאורה, תליה, ועוד. אנחנו משתדלים לגעת גם בשאלות פרקטיות של רישום ושימור, הובלה וביטוח, טיפול באוסף – כדי להעביר את רעיון האחריות הגדולה שיש לאוצר כשהוא מטפל, משנע ומציב יצירות אמנות. זאת, על מנת שלא יקרו תקלות חמורות מידי בעבודה השוטפת.

הדגש הרביעי הוא על כתיבה. אוצר הוא אדם שכותב, שמנסח רעיונות בכתב. אנחנו מקדישים תשומת לב רבה לטקסט האוצרותי שאמור לבנות את ההקשר התרבותי הרחב של התערוכה, ושל העבודות המוצגות בה. אנחנו מעבירים לתלמידים את התובנה שאוצר, גם אוצר טוב, אינו אדם שאוסף יצירות יפות ותולה אותן על הקיר. אוצר הוא אדם שיודע לייצר בין העבודות שהוא מציג מפגש הגיוני ורלוונטי שמנמק ומצדיק את החיבור ביניהן. בחלק זה של התכנית הסטודנטים עוברים סדנת כתיבה.

מה התוצר הסופי שהסטודנטים נדרשים לייצר בתכנית?
השנתיים הללו מסתיימות בפרויקט סיום אישי, שבמסגרתו כל סטודנט בוחר נושא עצמאי ומגבש קונספט לתערוכה. בליווי צמוד של מנחה אישי, שנבחר מבין המרצים בתכנית, הסטודנט עורך מחקר רעיוני ומחקר אמנות, מסמן את האמנים הרלוונטיים לנושא שלו, ובוחר את עבודות האמנות המתאימות לתערוכה שלו. התצוגה בסיום השנה היא וירטואלית ולא מתקיימת בחלל ממשי, אלא בפני המרצים והסטודנטים האחרים. כל סטודנט מציג את רעיון התערוכה, את המחקר התאורטי שעשה ואת העבודות שבחר. הסטודנטים מתכננים את הצבת העבודות בחלל מוזיאלי וירטואלי ומפתחים תכנית לפעילויות נלוות כמו ימי עיון ושיחי גלריה שירחיבו את מעגל העניין בנושא שהעלו.