האוטובוס ממשיך לתחנה הבאה: קורס שמעצב את עתיד התחבורה הציבורית

עם יד על הלב – אם הייתה לכם אפשרות לבחור איך להגיע מנקודה A לנקודה B בישראל, האם הייתם בוחרים בתחבורה ציבורית?

רוב הסיכויים שלא ויש לכך לא מעט סיבות מוצדקות: להמתין בתחנה בשמש יוקדת או רוח סערה לאוטובוס שלפני רגע היה באפליקציה ופתאום נעלם, לעבור לצד שני של מחלף סואן, כדי להחליף קו המשך, להשתרך דרך כל העיר וכמובן להיות בלחץ שהאוטובוס האחרון יברח לכם.

עם זאת, בעולם שבו גודש התנועה הולך וגובר, יוקר המחיה עולה והדאגה לסביבה מתחזקת, תחבורה ציבורית היא צורך הכרחי, בתנאי, כמובן, שהיא יעילה ונגישה. בישראל, המתמודדת עם אתגרים ייחודיים של צפיפות אוכלוסין וגידול מהיר, מדובר בצורך משמעותי במיוחד. כדי שהתחבורה הציבורית בישראל תשנה כיוון, בית הספר ללימודי המשך בטכניון וחברת נתיבי איילון מציעים קורס חדשני המשלב תכנון הנדסי עם תכנון עירוני, במטרה להכשיר את הדור הבא של מומחיות ומומחי התחבורה הציבורית ובסופו של דבר לגרום לאוטובוסים ורכבות לזכות באמון מחודש בקרב הישראלים.

כדי להבין קצת יותר לעומק את תוכנית הלימודים של הקורס, שוחחנו עם פרופ' תומר טולדו מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית ופרופ' קרל מרטנס, דיקן הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים – שניהם מובילים את הקורס החדשני – כדי להבין את האתגרים העומדים בפני התחבורה הציבורית בישראל ואת הפתרונות האפשריים.

האם הנושא של תחבורה ציבורית בישראל הוא כלל בר-תיקון?

"האמת, שאין לנו כל כך ברירה. יש המון ביקוש לנסיעות ממקום למקום וזה מוביל לגודש הולך וגובר", מסביר פרופ' טולדו. "סובלים כולם: גם אלה שנוסעים ברכבים פרטיים ובמיוחד אלה שמשתמשים בתחבורה הציבורית. הפתרון המרכזי בכל הערים הגדולות בעולם הוא תחבורה ציבורית חזקה וזה נכון גם לישראל. הבעיה היא שבישראל יש מחסור חמור בכוח אדם מקצועי בתחום. לכן, שמחתי מאד כשחברת 'נתיבי אילון' פנתה אלינו כדי לפתח קורס מומחים בתחום תכנון התחבורה הציבורית".

פרופ' מרטנס, שעלה לישראל מהולנד בתחילת שנות ה-2000, מציג פרספקטיבה ייחודית: "בהולנד, התחבורה הציבורית נתפסת כאופציה מכובדת יותר, גם אם עדיין יש בעיות כמו ביטול קווים. בישראל, לעומת זאת, התחבורה הציבורית נתפסת פעמים רבות כברירת מחדל למי שאין לו רכב פרטי: בני נוער, קשישים שכבר אסור להם לנהוג או אוכלוסיות מוחלשות, שהרבה פעמים נאלצים לוותר על מקום עבודה ופרנסה כי מתקשים להגיע ממקום למקום."

אבל הבעיה המרכזית, לדבריו, הוא תכנון לקוי: "בונים שכונות חדשות בלי לחשוב על התחבורה הציבורית. אוטובוסים פשוט לא יכולים להיכנס לשכונות מסוימות בגלל התכנון. זו בעיה חמורה שמשפיעה על נגישות לעבודה, לימודים ושירותים חיוניים. למה זה קורה? כי אין תיאום בין הרשויות השונות. אין מספיק מומחים שיוכלו להציע פתרון מערכתי".

תומר מוסיף דוגמה מוחשית: "כל מי שגר באזור גוש דן, מכיר את 'קווי הספגטי' שעוברים במסלול ארוך ומפותל בין השכונות ובין הערים ולא משרתים טוב את הנוסעים. לוקח המון זמן להגיע איתם ממקום למקום, הם לא יעילים ולא מושכים נוסעים".

אז מה הפתרון?

"אנחנו צריכים לשאול את השאלה הנכונה", טוען פרופ' מרטנס. "התחבורה הציבורית צריכה להיות אמצעי למתן מענה ולא מטרה בפני עצמה. למשל, צריך לשאול האם המערכת משרתת את כל התושבים? האם היא מאפשר לאנשים להגיע ליעדים בזמן סביר ובמאמץ סביר? והתשובות די ברורות"

פרופ' טולדו דווקא מציע לראות את החיובי: "אם נשווה את המצב של היום למצב לפני 10 או 20 שנה, משרד התחבורה עבר שינוי משמעותי. כיום יותר כסף מושקע בתחבורה ציבורית מאשר בבניית כבישים חדשים. זה שינוי תפיסתי חשוב."

"ועדיין, כדי לעבור מאוטובוס לאוטובוס, נוסע צריך לחצות מחלף שלם – רבע שעה הליכה", מגיב פרופ' מרטנס.

השילוב הזה בין התפיסות והדעות הוא כנראה הסיבה שקורס "תכנון תחבורה ציבורית" של בית הספר ללימודי המשך בטכניון ונתיבי איילון הוא ייחודי כל כך.

תסבירו על הקורס בבקשה

"הקורס משלב בין שני עולמות: הרקע ההנדסי והטכני מצד אחד, והתכנון העירוני מהצד השני," מסביר פרופ' טולדו. "אם הקורס היה רק בפקולטה שלי, היינו מתמקדים יותר בהיבטים המתמטיים של אופטימיזציה של מסלול הקו ולוחות הזמנים. בתכנון העירוני, לעומת זאת, מתמקדים יותר במרחב ובשוויוניות."

הקורס כולל נושאים תיאורטים ופרקטים, ומלמד תכנון קווים, כלכלה של תחבורה ציבורית, רגולציה ועוד. בנוסף, מתקיימים סיורים במרכזי תחבורה ציבורית ובמרכזי בקרה.

"אנחנו מקבלים פידבקים מצוינים מהסטודנטים," מספר תומר. "הם מעריכים במיוחד את הראייה המערכתית שהקורס מעניק להם. הם לומדים להתייחס לכל המרכיבים של מערכת התחבורה הציבורית ולא רק להתמקד בהיבט אחד."

קיימים פתרונות?

ואם הגעתם לקרוא את הכתבה כדי להבין אם קיימים פתרונות שיכולים לשפר את התחבורה הציבורית בישראל, הנה כמה מהם. חלקם כבר מיושמים ברשויות המקומיות וחברות תכנון על ידי הבוגרות והבוגרים של הקורס:

תכנון עירוני משולב: תכנון שכונות חדשות תוך מחשבה על תחבורה ציבורית. חובה לתכנן רחובות שמאפשרים תנועת אוטובוסים בצפיפות שתומכת בתחבורה ציבורית יעילה.

הקצאת נתיבים ייעודיים: נתיבים ציבוריים על חשבון נתיבים לרכבים פרטיים. "זה מיושם, אבל עדיין לא מספיק, אבל חשוב גם לחנך את השוק ולגרום לאנשים לבחור באופן מודע בתחבורה הציבורית. זה אפשרי כשזה יהיה יעיל", אומר פרופ' מרטנס.

שיפור חוויית המשתמש: "חוויית המשתמש היא קריטית", מדגיש פרופ' טולדו. "כיום מתכננים יותר את הקווים הראשיים, כמו המטרונית בחיפה, כדי להפחית את זמני ההמתנה. אנחנו מדגישים את החשיבות של תכנון זמנים נכון, לא רק עבור הנוסעים אלא גם עבור הנהגים. נהג שבקושי מצליח לסיים כיוון אחד וכבר צריך לצאת לנסיעה חדשה הוא נהג עייף ומתוסכל. הוא יאיץ ויבלום, יעצור רחוק מהמדרכה ובסופו של דבר – הנוסעים יסבלו".

מדיניות חנייה מושכלת: "המדיניות הנוכחית מחייבת יזמים לספק חנייה, מה שמוביל להוצאות מיותרות" מסביר פרופ' מרטנס. "כדאי להפריד את עלויות החנייה ממחיר הדירה כדי להבין את הביקוש האמיתי לחנייה ולעודד שימוש בתחבורה ציבורית."

שני המומחים מסכימים: יש צורך בקמפיין לעידוד השימוש בתחבורה ציבורית ולחינוך הציבור על היתרונות שלה. ייתכן וצריך להתחיל את סדרת החינוך הזאת מנבחרי הציבור. אם השרים וראשי רשויות ינסו להשתמש בתחבורה ציבורית במשך יומיים, ללא ספק, הבעיות הקיימות יהיו הרבה יותר קרובות לליבם.

יותר מומחים רב-תחומיים? תחבורה ציבורית טובה יותר

"אני אופטימי," אומר פרופ' טולדו. "עם הגידול באוכלוסייה והאתגרים שהוא מציב, אין לנו ברירה אלא לפתח תחבורה ציבורית טובה יותר. הקורס שלנו הוא רק חלק קטן מהמאמץ, אבל אני מאמין שככל שיהיו יותר אנשי מקצוע מיומנים בתחום, כך נוכל לשפר את התחבורה הציבורית ולהפוך אותה לאלטרנטיבה אמיתית לרכב הפרטי".

פרופ' מרטנס מסכם: "החזון שלי הוא שאנשים ישתמשו בתחבורה ציבורית מרצון ולא מתוך הכרח. זה אפשרי, אבל דורש שינוי תפיסתי ותכנוני. המטרה של הקורס היא ללמד אנשים לתכנן תחבורה ציבורית שתגרום לאנשים להשתמש בה מבחירה."