שאלת בונוס עם זיו כץ

זיו כץ, 31, מרצה במרכז לצילום של הטכניון – היחידה ללימודי המשך. נשוי לשחר, צלמת במקצועה. לפני מספר שנים הקים הזוג סטודיו לצילום מסחרי שעוסק בצילום סטילס ווידאו של מוצר, מזון, אדריכלות ותדמית, עונה על השאלון שלנו למרצים

איזה צלם השפיע עליך במיוחד?
"אחד הרגעים שהשפיעו עליי היה ממש לפני שהתחלתי ללמוד צילום, כשצפיתי בסרט דוקומנטרי על סאלי מאן, שהיא צלמת אמריקאית מדהימה. מעבר לעבודות שלה, מאוד התרשמתי מהצורה שבה היא עובדת והמסירות האין סופית לתהליך הצילום. היא עובדת בטכניקות היסטוריות של מריחה של אמולסיות רגישות לאור על פלטות של זכוכית, פיתוח והדפסה ידניים. יש בזה משהו רומנטי וייצרי. כשראיתי אותה ואיך היא עובדת ומדברת על התהליך, הבנתי שהבחירה שעשיתי נכונה עבורי. גם לקחתי ממנה את ההתייחסות לאספקטים הטכניים מצד אחד, אבל עם הדהוד תמידי להיסטוריה של המדיום ולהיסטוריה של עולם האמנות".

איזה צילום שינה לך את דרך ההסתכלות?
"אחד התצלומים ששינו לי את החשיבה על המדיום, הוא תצלום משנת 1993, זוכה פרס פוליצר, של הצלם קוין קרטר. בתצלום נראית ילדה קטנה גוועת מרעב בסודן ומאחוריה נמצא נשר שמחכה לרגע בו תמות. זה תצלום מזעזע, שנותן אגרוף בבטן ואי אפשר להפסיק לחשוב עליו ועל המשמעויות שלו. הצפייה בו העלתה בי שאלות אתיות לגבי המקצוע, לגבי מה חשוב יותר – תיעוד או הגשת עזרה. אני לא יודע אם יש לי תשובה לזה, אבל התובנה שקיבלתי היא שלא קיים תצלום ששווה לפגוע באחר עבורו, בין אם זה אדם, חיה או נוף. זאת האמת שלי ומשהו שאני משתדל להעביר גם לסטודנטים שלי, שהרבה פעמים נתקלים בדילמות מוסריות כחלק מהעבודה היומיומית כצלמים".

צילום: קוין קרטר

איזו עצה טובה קיבלת בתחילת הדרך?
"אחד המשפטים הגאוניים שלקחתי מתקופת הלימודים שייך לאמן רועי רוזן, שבביקורת עבודות אמר לאחת הסטודנטיות "את מצהירה כל מיני דברים, זה כמו לכתוב משפט עם סימן קריאה בסוף. נסי להחליף את סימני הקריאה בסימני שאלה ותראי לאן העבודה תתפתח". המשפט הקטן הזה טומן בחובו המון, בוודאי שלגבי צילום אבל גם לחיים באופן כללי. אני משתדל לשאול את עצמי כל הזמן "מה אני חושב לגבי X?", אם זה בעבודה מסחרית שעושים בסטודיו או בידיעה שמופיעה בחדשות. זה מעלה את רף המודעות שלנו לדברים ומאפשר לנו לבחון סיטואציות וצמתים בצורה יותר פתוחה ולא להתקבע על סימני הקריאה שהצבנו בתחילת הדרך".

אחד המשפטים הגאוניים שלקחתי מתקופת הלימודים שייך לאמן רועי רוזן, שבביקורת עבודות אמר לאחת הסטודנטיות "את מצהירה כל מיני דברים, זה כמו לכתוב משפט עם סימן קריאה בסוף. נסי להחליף את סימני הקריאה בסימני שאלה ותראי לאן העבודה תתפתח"

ספר על תערוכה שהצגת בה או שראית שזכורה לך היטב.
"צילום פורטרטים זה משהו שבתחילת הדרך נמנעתי ממנו, בתירוץ של חוסר עניין. בשלב מסויים בלימודים הבנתי שההמנעות שלי מלצלם אנשים נובעת מפחד. בשנה ג' של הלימודים החלטתי להתמודד עם הפחד ויצאתי לפרוייקט בו צילמתי רק פורטרטים. הסתובבתי בואדי ניסנס שבחיפה, דפקתי על דלתות של בתים וביקשתי לצלם את האנשים בבית. הייתי בטוח שדלתות יטרקו בפניי, אבל הופתעתי מאוד. אנשים הסכימו להיות חלק מהתהליך וצילמתי אותם שוב ושוב במשך שעות וימים. הפרוייקט הזה לימד אותי כמה חשוב להתמודד עם הפחדים ולהסתכל על קשיים כאתגרים. בסוף השנה נערכה תערוכה ומבחינתי זאת היתה סגירת מעגל.

"מדי שנה נערכת גם ב-National Portrait Gallery בלונדון תערוכת צילום פורטרטים. בתערוכה מוצגים 60 תצלומים אשר נבחרים מתוך כ-6000 שנשלחים מרחבי העולם. בשנה ההיא החלטתי לנסות את מזלי ולשלוח את התמונות מהפרויקט. לשמחתי אחד התצלומים נבחר והשתתף בתערוכה. זה כבוד גדול, אבל השמחה היתה בעיקר בגלל שזאת היתה הוכחה לעצמי שמהפחד נולד פרוייקט שגם אחרים מעריכים".

רוצים להכיר את התכנית השנתית לצילום מקצועי של הטכניון?  השאירו פרטיכם כאן או התקשרו 04-8295762

"חשוב להתמודד עם פחדים". צילום מסדרת הפורטרטים של כץ שהוצג ב- National Portrait Gallery

מה אתה אוהב בענף הצילום בישראל?
"בישראל נוצרה חממה פורה ליצירתיות, מבחינת התוכן ומבחינת הביצוע. בגלל שהשוק פה קטן והתקציבים אינם גבוהים, צלמים ויוצרי תוכן חייבים לחשוב מחוץ לקופסה כיצד לספק את התוצאה בעלויות נמוכות יותר. לפעמים דווקא ההפקות הקטנות, בהן לצלם יש אמירה אמנותית ויכולת השפעה גדולה, מגיעים למקומות מעניינים ויצירתיים, אולי דווקא מתוך האילוצים"

מתוך אילוצים מגיעים למקומות מעניינים ויצירתיים. צילום: זיו כץ

ומה הכי מעצבן בתחום?
"חוסר מקצועיות וחוסר ידע. אני חושב שתחרות היא דבר נהדר, כי היא מאלצת את כולם להשתפר. הבעיה מתחילה כשלתחום מסוים נכנסים בעלי מקצוע ללא ידע וללא אמת מקצועית, והדרך שלהם להתמודד עם התחרות היא על ידי מחיר נמוך. אם פעם מחיר הציוד והידע הנדרש להפעלתו היו מעין שומר סף של המקצוע, היום הזמינות של הטכנולוגיה יחד עם עלות מאוד נמוכה מכניסה אנשים ללא הכשרה לתחום ולעיתים גם ללא יכולות אמיתיות. כשלקוח מתקשה להבין למה צריך צלם כשהוא בעצמו עושה "יופי של תמונות" באינסטגרם, זו בעיה של שני הצדדים. אני מאמין שכשכל הצלמים יבינו שחתירה למצוינות משרתת קודם כל אותם, השוק יתיישר בהתאם".

אני חושב שתחרות היא דבר נהדר, כי היא מאלצת את כולם להשתפר. הבעיה מתחילה כשלתחום מסוים נכנסים בעלי מקצוע ללא ידע וללא אמת מקצועית, והדרך שלהם להתמודד עם התחרות היא על ידי מחיר נמוך

מה לא תסכים לצלם לעולם?
"לא אצלם שום דבר שהוא פלילי או לא מוסרי לדעתי".

את מה או את מי אתה חולם לצלם?
"לצלם סדרה או ספר שיעסוק באוכל. זה תחום שאנחנו מאוד אוהבים לעסוק בו בסטודיו ובחיים, ומקבלים המון השראה מדברים שקורים בחו"ל ומתחילים להתעורר בארץ. אני לא מתכוון לתוכנית בישול או ריאלטי, אלא למשהו אחר, מעין דוקו-אוכל. היו כמה דברים מאוד יפים שנעשו בכיוון הזה בישראל ויהיה מאוד משמח לקחת חלק בפרויקט כזה".

אם לא היית צלם במה היית עוסק?
"טבח או קונדיטור. אני חושב שיש קווים משיקים בין התחומים – בשניהם נדרשת יצירתיות, טכניקה וכמובן עין טובה".
ולסיום, יש לך טיפ קטן אבל כזה שעושה את ההבדל בין צילום בינוני לטוב במצלמת הסמארטפון או במצלמה המקצועית?
"תשכחו מה שאמרה האמא הפולניה "לצלם תמיד עם הגב לשמש" ותתנסו בצילום מול מקור האור, בעיקר בצילום של אובייקטים בעלי שקיפות כמו עלים או נוזלים. אור אחורי שמגיע מאחורי נושא הצילום ומול המצלמה מייצר הרבה פעמים דרמה חיובית ותחושה של מרקמים. זה כמובן לא מתאים לכל דבר, אבל שווה לנסות מדי פעם ולראות איך דברים מתקבלים אחרת".

"החלום שלי הוא לצלם סדרה או ספר שיעסוק באוכל". צילום: סטודיו לוסידו

מוזמנים לבקר באתר הסטודיו של זיו